מתולדות הסמלים של תנועת ביל"ו ומושבת גדרה  מקור השם גדרה הביל"ויים מייסדי גדרה סברו, בהסתמך על המקורות המקראיים, כי קטרה היא גדרה המקראית. גדרה מוזכרת במקרא בתיאור נחלת שבט יהודה: "ושעריים ועדיתיים והגדרה וגדרותיים ערים ארבע עשרה וחצריהן" (יהושע, פרק ט"ו, פסוק ל"ו). קטרה מזוהה גם עם קדרון: בספר החשמונאים א', פרק ט"ו, פסוקים ל"ח-מ"א ופרק ט"ז, פסוקים ח'-ט' מסופר כי קנדביוס, שר הצבא הסורי, ביצר את קדרון וקבע בה את מטהו. לשם גם ברח כאשר רדף אחריו יוחנן המכבי. באונומסטיקון של אוזביוס (מאבות הכנסייה במאה הד') מוזכרת העיר "גדור" או "הגדרה", המצויה במרחק של כעשרה מילין מלוד בדרך אל בית גוברין. גדור, היא גידריתה, מופיעה גם במפת מידבא מהמאה הו'. שם, בריצפת הפסיפס , היא מצויה בקירבת לוד, צפונית לגדרה של היום. כך אנו רואים, כי זיהוי מקומה המדויק של גדרה אינו ודאי, וחלק מהחוקרים אף סוברים, כי היא נמצאת קרוב יותר למרגלות הרי יהודה, מזרחית למקומה כיום.
הסמל הראשון של תנועת ביל"ו (1882) גוף הסמל הוא מגן-דוד, סמל המושרש ביהדות הגולה. מסמל הוא את "דוד מלך ישראל חי וקיים", ובעזרת הפסוק: "הקטן יהי לאלף והצעיר לגוי עצום" (ישעיהו ס', 22). מתקבלת אמונה ותקווה בעתידו של עמנו. הידיים המשולבות זו בזו באות להדגיש, שבדרך איחוד הלבבות והלב ניתן להשיג כל מטרה נשגבה. תרגום הסמל: בתמימות דעים – דברים קטנים מתעצמים, תוך מחלוקת – גם הגדולים נהרסים. חותמת ביל"ו (1882-1884) "שיבת החרש והמסגר" – מפרשת שה"ו. חלק מחברי ביל"ו – הקבוצה שנסעה לירושלים ביוזמתו של פינס ללמוד מלאכה, הפיקו חותמת משלהם.
סמל ביל"ו (1883) הקבוצה שנמצאת בירושלים מתפלגת וחלקם עוברים לראשון. החלק האחר מתארגן בצורת חברת ביל"ו ומפיק סמל חדש. ההדגש בסמל – ביל"ו בירושלים, משום שההתארגנות חלה בירושלים.
קטרה גדרה (1898-1907) הביל"ויים שמגיעים לגדרה הופכים לאיכרים קשי יום, ומפתחים ענפי חקלאות שונים, ובמיוחד – הגפנים. והענף החקלאי בא לידי ביטוי בסמל. הכתובת המקורית שונתה ל"עדת מושבת גדרה בארץ ישראל", ונוספת כתובת בגרמנית המתייחסת לקטרה. פינס קובע בסמל את הקרש הלשוני בין גדרות התנ"כית לקדרון היוונית ולקטרה הערבית. הכתובת הנוספת כתובה בגרמנית, משום שהיין המיוצר בגדרה נשלח למקווה ישראל שם היו גרמנים.